מסלול חיי אהוד גרוסמן

הצג את מסלול חייו של אהוד גרוסמן במפה גדולה יותר

אהוד גרוסמן

סבא מצד אבא, תאריך לידה:10/9/51 ארץ לידה:ישראל. מקום:רמת גן. אמו הייתה ילידת הארץ ועקרת בית ואביו עלה מפולין ב 1920 והיה בעל בית חרושת לתריסים. את ילדותו הוא עשה ברמת גן ולמד בבית ספר יבנה ברמת גן. בילדותו הוא היה תקופה קצרה בתנועת הנוער בני עקיבא והיה הולך בימי שישי בערב לסניף רמת גן ליד קולנוע אורדע בעיקר לפגוש את החברים והחברות מהכיתה. אירוע מיוחד היה ערב יום העצמאות שכל הבנים והבנות מהמחזור היו מתכנסים בכיכר העיר רמת גן והיו רוקדים במעגלים. במעגל היו משחקים "בן לוקח בת" וכל אחד היה מזמין את הבת האהובה עליו. החגיגות נמשכו עד אמצע הלילה ולאחר החגיגות היו הבנים מלווים את הבנות לבתים ועוד ממשיכים לדבר לפעמים עד הבוקר. אירוע אחר היה ל"ג בעומר. הבנים והבנות היו מתאגדים בקבוצות ועושים קומזיצים עד הבוקר. בבית ספר עממי סבא מאוד אהב לשחק כדור רגל והיה שחקן טוב ושיחק בנבחרת הכתה. בגיל בר מצווה סבא בתחילה ויתר על חגיגה וביקש במקום חגיגה לקנות לו טייפרקורדר. באותה עת זה היה מצרך נדיר וכל החברים באו לשמוע את השירים בטייפ של סבא. אך כשהגיע תקופת הבר מצווה סבא החל לנדנד להוריו שצריך לעשות לו מסיבה וההורים כמובן נכנעו ועשו לו מסיבה יפה. לאחר האירוע שהיה באולם גיל ברמת גן סבא החליט שהוא רוצה אופניים ובכסף שהוא קיבל לבר מצווה קנו לו אופניים. האופניים היו מאוד מיוחדות עם מהלכים וסבא נסע בגאווה עם חברים ברחוב חצור ברמת גן בירידה ונפגע על ידי רכב שבא מולו. סבא קיבל מכה בבטן והוא חשב שהכל בסדר והוא יכול להמשיך לנסוע ולכן הוא נסע מיד לחנות של אבא שלו. אמו שמה לב שהוא לא נראה טוב ולכן לקחה אותו מיד לתחנת מגן דוד. שם שמו לב שהוא לא יכול לנשום ולאט לאט הוא שקע בחוסר הכרה. במצב זה הוא הובהל לבית חולים תל השומר והסתבר שהיה לו קרע בכבד והוא איבד הרבה דם. במצב של שוק וחוסר הכרה הוא הובהל לחדר ניתוח. במהלך הניתוח הוא קיבל מנות דם רבות ולאחר הניתוח הוא עוד היה מונשם ולקח לו זמן רב להתאושש. לאחר מספר חודשים הוא שוחרר מביה"ח והלך לביתו שם התחזק במשך חודשיים וחזר לספסל הלימודים לאחר חצי שנה. פרט פיקנטי – סבא היה נוהג לא להגיע לבית ספר יום לפני מבחן כדי ללמוד בבית והיה תמיד ננזף על כך על ידי המחנך. (כמובן שהוא תמיד היה מוצא סיבה ומביא אישור מההורים או מהרופא על ההיעדרות). התאונה הקשה של סבא הייתה יום לפני הבחינה וכשסבא לא הגיע ללימודים המחנך קרא את השמות וכשהגיע לשם אהוד גרוסמן הוא אמר "שוב כרגיל הוא לומד לבחינה" כשנודע למחנך מה קרה לסבא הוא הגיע לבית החולים וכמובן התנצל. האירוע הזה השפיע מאוד על סבא וגרם לו לבחור במקצוע הרפואה. עד לאותו אירוע סבא היה מאוד שמן ונקרא בכתה "אהוד השמן מחסמבה" לאחר האירוע סבא ירד מאוד במשקל ומאז הוא נשאר רזה. בעקבות האירוע ההורים של סבא לא הסכימו שהוא ילמד בישיבה תיכונית ולכן הוא המשיך את לימודיו בתיכון הדתי בר"ג. סבא הצליח לשכנע את כל המחזור שלו בבית ספר יבנה ללכת אתו לתיכון וכך היה באותה שנה מחזור מצוין ומגובש בתיכון הדתי בר"ג שבהמשך הפך להיות אחד המוסדות המובילים. סבא היה מאוד פעיל בכתתו והיה שחקן כדוררגל וכדורסל מצליח. הוא שיחק גם באליצור רמת גן (שיחקו אז בליגה ג). באותה עת להיות שחקן היה מאוד יוקרתי ומי ששיחק כדורסל היה מאוד מבוקש על ידי הבנות בכיתה. בזמן ההפסקות הוא היה יוצא עם החברים לשחק וכל הבנות היו עומדות בצד ומסתכלות על הבנים. סבא היה בן הראשונים באותה עת שהיו להם טלפון בבית והוא היה מתקשר מהבית לבנות שהיה להם טלפון וכך נוצרה קבוצה של בנים ובנות שהיו ביחד. סבא גם היה פעיל מאוד בבית הספר . הוא נבחר לוועד הכתה ולוועד של בית הספר. באותם שנים היו בתיכון שיעורי גדנ"ע ובמסגרת השיעורים גם יצאו לשירות לאומי. סבא העדיף לצאת עם קבוצה קטנה של בנות ובנים עם כיתה אחרת לקיבוץ עלומים ושם עבד קשה בגזר. סבא מאוד התלבט היכן לשרת בצבא אך הוא ידע שהוא רוצה להיות רופא ולכן השקיע בלימודים כדי לקבל ציוני בגרות טובים. הרב שלו ניסה לשכנע אותו ללכת לישיבה גבוהה במקום ללכת לצבא וכשהוא נבחן בבגרות בגמרא הוא החליט להפיל אותו בפח (כדי שלא יתקבל לרפואה) וביקש מהבוחנים החיצוניים לתת לו שאלות מכשילות, אך סבא שלט בחומר ולתדהמת הרב שלו הוא קיבל ציון גבןה ובסופו של דבר התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת תל-אביב במסגרת העתודה. סבא הכיר את סבתא עוד בתקופת התיכון (היא למדה שנה מתחתיו והייתה מאוד פעילה בוועד התלמידים בבית הספר) . סבתא הייתה מאוד מקובלת בכתה וכולם רצו להיות חברים שלה. היא הייתה פעילה בבני עקיבא בסניף רמת חן וסבא באותה תקופה כבר לא היה בבני עקיבא. סבתא החליטה לאחר לבטים ללמוד סיעוד בשערי צדק וכך בעת שהיא הייתה בשנת הלימודים השנייה שלה וסבא היה בשנת הלימודים השלישית שלו ברפואה הם נפגשו באוניברסיטת בר אילן בהרצאה של הרב גורן ז"ל. סבא מאוד רצה לפגוש את סבתא אך הוא התבייש ולכן הוא פנה לאחד הסטודנטים לרפואה (שהיה שנה מתחתיו) והכיר את סבתא לברר אם יש לה חבר ואם היא מעוניינת להיפגש ורק לאחר שהיא הסכימה סבא פנה אליה והזמין אותה למסיבת פורים של בית ספר לרפואה. מאז סבא וסבתא כל הזמן ביחד. סבא עשה בסוף שנת הלימודים הראשונה שלו טירונות וקורס חובשים ובהמשך שירת כחובש קרבי עד שסיים את לימודיו. במלחמת יום כיפור הוא היה בסוף שנה רביעית בבית ספר לרפואה וסופח בתחילה כחובש לגדוד צנחנים ובהמשך לגדוד שריון והיה 3 חודשים במלחמה. בהמשך הוא חלה בצהבת ולכן שוחרר וכך הוא הצליח להצטרף לסטודנטים ששוחררו וחזרו ללימודי הרפואה. לאחר המלחמה סבא וסבתא החליטו להתחתן. כשסבתא הייתה בהיריון עם אבא סבא עבד אתה ועזר לה בעבודה במחלקה. לאחר סיום הלימודים סבא התגייס לשירות צבאי של 5 שנים. בתחילה הוא היה רופא בשריון ובהמשך הוא שירת בב"ש בוועדות רפואיות. באותה תקופה סבא וסבתא עברו עם אבא לגור בקיבוץ סעד וסבא היה עובד בנוסף לשירותו בצבא כרופא בישובים באזור. לאחר השירות הצבאי סבא התחיל לעבוד בבית חולים תל השומר וגם עבד 3 שנים בארה"ב וכיום הוא מנהל מחלקה באותו בית חולים בו הצילו את חייו.